אמנת האג מאפשרת לאזרחי המדינות החתומות על האמנה, להחתים את משרד המשפטים על מה שנקרא "אפוסטיל", ולהימנע מהצורך להחתים בנוסף את המחלקה הקונסולרית במשרד החוץ בירושלים. אזרחי מדינות אשר אינן צד לאמנה, צריכים בנוסף להחתמת משרד המשפטים בארצם על "אפוסטיל", להחתים גם את המחלקה הקונסולרית שבארצם, דבר הגורם להם להתרוצצויות מרובות.
הסיבה להחתמה הכפולה הזו ( לגבי מי שלא הצטרף לאמנת האג ) היא, שבדרך כלל מדינות מתנהלות מול מדינות אחרות באמצעות משרדי החוץ שלהן, ולגבי מסמכים, באמצעות המחלקות הקונסולריות שבאותן משרדי החוץ. לכן, אם אורגן אחר חתם על אפוסטיל, משרד המשפטים, אזי המדינה שמקבלת את המסמך איננה "מכירה" את משרד המשפטים, ואיננה יכולה לתת למסמכים החתומים באפוסטיל של משרד זה בלבד, מעמד חוקי. כיוון שמדובר על פעולה טכנית ופשוטה מעיקרה, החליטו מדינות המעוניינות לחסוך לאזרחיהן את ההתרוצצות, לדלג ולייתר את הדרישה שבנוסף לחתימת משרד המשפטים, תיווסף גם חותמת משרד החוץ.
הדברים מתייחסים לאותו אישור ( אפוסטיל ) הבא לאשר את העובדה כי אותו נוטריון אושר לשמש כנוטריון במדינתו, וכי רישיונו לא בוטל והוא תקף.
ראוי לציין ולהדגיש כי בכל הקשור לאימות המסמכים עצמם, לאמור כי המסמכים הם מסמכים תקפים, רשמיים ובלתי מזויפים של אותה מדינה, לגבי זה עדיין חייבים אזרחי כל המדינות להחתים אותם בחתימה כפולה. מסמכים השייכים למשרד הפנים, יוחתמו על ידי משרד הפנים ולאחר מכן על ידי משרד החוץ. כנ"ל לגבי מסמכים השייכים למשרד החינוך ( תעודת בגרות ומסמכי לימוד למיניהם ), אלו יוחתמו קודם כל על ידי משרד החינוך, חתימה המאמתת כי הם אכן מסמכים אמיתיים, ולאחר מכן תיווסף חתימת המחלקה הקונסולרית. לגבי המסמכים, אמנת האג איננה פוטרת את האזרחים מחובת ההחתמה הכפולה.
